פסק-דין בתיק ע"א 1987/05

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום ברחובות (כבוד הש' הרן פינשטין) מיום 20.03.05 בת.א. 2276/02 שקיבל את תביעת המשיבה וחייב את המערערים בתשלום 38,835 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.7.01, וכן הוצאות משפט ושכ"ט. 

1.                    רקע

(א)                המשיבה היא חברה העוסקת בעבודות עפר, כבישים ואספלט. ביום 11.7.01  הזמינה המערערת 1 (להלן: "המערערת") מהמשיבה עבודות אספלט במצפה רמון. בטופס ההזמנה (להלן: "ההזמנה") קבעו הצדדים את תנאי התשלום: 25,000 ש"ח ביום 30.7.01 ו- 30,000 ש"ח ביום 15.9.01. עוד נקבע כי בגמר העבודה והוצאת חשבונית "ישולם ההפרש למועד 30.9". המערערת מסרה למשיבה שני שיקים בסכומים ולמועדים המוסכמים.

(ב)                 המערער 2 (להלן: "המערער"), מנהל ובעל מניות במערערת, חתם כערב להזמנה, ואף מסר למשיבה שיק ביטחון על סך 55,000 ש"ח.

(ג)                  לפני ביצוע ההזמנה בדקה המשיבה את יכולתם הכלכלית של המערערים, ולאחר הבדיקה הודיעה למערער שלא תבצע את ההזמנה ללא ערבויות נוספות. עד כאן, אין הצדדים חלוקים. המחלוקת ביניהם נטושה באשר להתרחשויות שארעו לאחר מכן.

(ד)                 המשיבה טענה כי בעקבות הודעתה פנה אליה מר יחזקאל חקק ז"ל, מנהל חברת תמ"ש בע"מ (להלן: "תמ"ש"), והודיע לה שתמ"ש נוטלת על עצמה את התחייבויות המערערת ותשא בתשלומים שבהם התחייבה, אם זו לא תעמוד בהתחייבויותיה. תמ"ש אף הפקידה בידי המשיבה שיק על סך 20,000 ש"ח שזמן פרעונו 17.7.01 ושיק על סך 30,000 ש"ח שזמן פרעונו 27.7.01. לטענת המשיבה פרעה תמ"ש, בהתאם למוסכם, את השיקים הנ"ל, אשר החליפו את השיקים שנתנה לה המערערת. תמ"ש אף הזמינה ביום 20.9.01 עבודת אספלט נוספת, כך שבסופו של דבר נשארו המערערים ותמ"ש חייבים לה סכום של 43,791 ש"ח, שאותו תבעה בתביעתה בסדר דין מקוצר.

(ה)                המערערים הגישו בקשה לרשות להתגונן וטענו שלאחר שהמשיבה דרשה בטחונות נוספים, הודיע לה המערער שאין בכוונתו להענות לדרישתה, ומרגע זה נותק הקשר בין המערערת למשיבה, וההזמנה לא בוצעה. התקשרות המשיבה עם תמ"ש היא עצמאית ואינה קשורה להזמנה של המערערת. לטענתו של המערער, מסרה לו המשיבה כי השיקים שהעביר לידיה ישלחו אליו באמצעות הדואר.

(ו)                  גרסה שלישית הועלתה על ידי תמ"ש בתצהירו של יחזקאל חקק ז"ל. על פי גרסה זו ביצעה חברה בשם דילעם בע"מ (להלן: "דילעם") עבודות אספלט במצפה רמון לבקשתו של משרד הביטחון. לנוכח מצבה הכלכלי של דילעם ביקשה היא מהמערערת שתממן עבורה את העבודות, תוך התחייבות שחלק מן התמורה שתקבל ממשרד הביטחון תועבר אליה. לאחר יצירת ההתקשרות בין המערערת והמשיבה, ואספקת מוצרים בהתאם לטופס ההזמנה מיום 11.7.01, פנתה דילעם אל תמ"ש וביקשה ממנה להמשיך במימון העבודות לנוכח הקשיים הכספיים של המערערים, וזו נעתרה לבקשה. המשיבה דרשה מתמ"ש ערבות בנקאית אך תמ"ש סירבה להעמידה ובמקום זאת שילמה מראש סכום של 50,000 ש"ח בשתי המחאות, כדי שישמש קו אשראי למשיכת סחורה בעתיד. לפיכך טענה תמ"ש שהחוב בסך 43,791 ש"ח מורכב מחובם של המערערים בסכום של 38,835 ש"ח בהתאם להתקשרות הקודמת עם דילעם, ומחוב בסך 4,956 ש"ח בעבור הזמנה שביצעה תמ"ש- חוב אשר שולם זה מכבר באמצעות השיקים שנתנה תמ"ש למשיכת סחורה בעתיד.

(ז)                  בית המשפט העניק למערערים רשות להתגונן, ותצהיר המערער שימש ככתב הגנה.

2.                    פסק דינו של בית משפט קמא

(א)                בית המשפט העדיף את גרסתו של מר חקק ז"ל, מטעם תמ"ש, שהכחיש את טענת מתן הערבות ע"י תמ"ש למשיבה ממספר נימוקים. בית המשפט קבע שהמשיבה לא סיפקה הסבר מניח את הדעת לפער שבין הזמנת המערערים בשווי 55,000 ש"ח ובין השיקים שנתנה תמ"ש בסכום של 50,000 ש"ח. עוד נקבע שהצהרת מר חקק ז"ל, שלא הכיר את המערערים כלל, לא נסתרה, ואף לא נעשה נסיון להפריך את הטענה שתמ"ש ערבה לחברת דילעם, ללא קשר למערערת. בית המשפט קבע שלגרסת מר חקק יש תימוכין בסוג האספלט נושא ההזמנות, כיוון שבטופס ההזמנה מיום 11.7.01 הזמינה המערערת " אספלט ¾" ואילו בהזמנת תמ"ש הוזמן "אספלט 3/8". בית המשפט ציין שעם פטירתו של מר חקק ז"ל נכנסה תמ"ש לפירוק זמני ובית המשפט נעתר לעכב את ההליכים נגדה בהחלטה מיום 24.6.04. על יסוד האמור דחה בית המשפט את התביעה כנגד תמ"ש.

(ב)                 אשר לתביעה נגד המערערים: בית המשפט קבע שהחיבור שנעשה על ידי המשיבה בין הזמנת המערערת והזמנת תמ"ש הוא מלאכותי, וכי לא השתכנע שהיתה הסכמה ל"מיזוג" שתי ההזמנות לעבודה אחת, או שתמ"ש ערבה לחובות המערערת. בית המשפט דחה אף את טענת המשיבה שהשיקים שמשכה תמ"ש לפקודתה מחליפים את השיקים שמשכה לפקודתה המערערת, שכן אין כל הגיון בהפקדת סכום של 50,000 ש"ח כאשר בידי המשיבה סכום של 55,000 ש"ח (בטעות נכתב בפסק הדין כי תמ"ש מסרה שיק בטחון בסך 50,000 ש"ח כשלמעשה עסקינן בשני שיקים, כפי שפורט לעיל). מסקנת בית המשפט היתה שהזמנת תמ"ש נפרדת מהזמנת המערערת, והיא נעשתה עבור חברת דילעם, כפי שעולה אף מעדותו של מר אריה מעלומי, מנהל חברת דילעם.

(ג)                  בית המשפט הוסיף וקבע שהחוב בגינו הוציאה המשיבה את החשבונית 5490 ע"ס 4,952 ש"ח אינו של המערערת אלא של תמ"ש. אשר לחשבונית 5141 ע"ס 88,835 ש"ח קבע בית המשפט שבקבלה שהוציאה המשיבה על שם המערערת אישרה קבלת תשלום של 50,000 ש"ח מאת המערערת (על אף שהמדובר בתשלום בשיקים של תמ"ש). על יסוד האמור קבע בית המשפט שיתרת חובם של המערערים למשיבה עומדת על סכום של 38,835 ש"ח.

3.                    טענות המערערים

(א)                המערערים טוענים כי פסק דינו של בית משפט קמא אינו עומד בחובת ההנמקה שכן הוא אינו מפרט את השאלות שבמחלוקת, אינו מנתח את הראיות הסותרות שהוצגו לפני בית המשפט, ואינו מביא בחשבון את משמעות אי הבאת הראיות ההכרחיות על ידי מי שנטל ההוכחה עליו. תוצאת פסק הדין אף אינה נובעת מתהליך קביעת ממצאים ומסקנות. השאלה העיקרית שעמדה במחלוקת היא האם ביצעה המשיבה את הזמנת המערערת או הזמנה אחרת, ובשאלה זו בית המשפט לא הכריע. לטענת המערערים, הנטל להוכיח את ביצוע ההזמנה חל על המשיבה, ונטל זה לא הורם משלא הגישה המשיבה תעודות משלוח.

(ב)                 המערערים מוסיפים כי מהעדויות אשר הובאו לפני בית המשפט עולה כי גרסתם, שהמשיבה לא ביצעה עבורם את ההזמנה היא הנכונה. כך עולה מעדותו של עד התביעה מר גבי איתן וממכתבו של מר איתן למר חקק ז"ל מיום 28.2.02. כך עולה אף מעדותו של מר אריה מעלומי, מנהל דילעם, ומעדותו של המערער עצמו. קביעתו של בית המשפט כי היו שתי הזמנות נפרדות, לתמ"ש ולמערערת אינה מתיישבת עם חשבונית ההזמנה של תמ"ש שהוצאה ע"ש המערערת, ועם סכום ההזמנה של תמ"ש שהיה 4,970 ש"ח, בעוד שהיא שילמה למשיבה 50,000 ש"ח. לפיכך, היה על בית המשפט לקבוע כי מדובר בהזמנה אחת של תמ"ש, אשר בוצעה לאחר שהמשיבה סירבה לבצע את הזמנת המערערת. קביעה זו מתיישבת היטב עם השיקים שמסרה תמ"ש למשיבה שמועד פרעונם קדם למועד פרעון השיקים שמסרה המערערת, ועם כך שהמשיבה ביצעה את העבודות רק לאחר פרעון השיקים.

(ג)                  המערערים מוסיפים כי בית המשפט שגה בייחסו את התשלום בסך 50,000 ש"ח ששילמה תמ"ש למערערת, בהסתמך על קבלה 1591. לטענתם, קבלה זו לא היתה ראיה במשפט, וממילא הודו הצדדים לתובענה שאת התשלום הנ"ל שילמה תמ"ש ולא המערערת.

4.                    טיעוני המשיבה

(א)                המשיבה סומכת ידיה על קביעותיו של בית משפט קמא שתמ"ש לא ערבה לחובות המערערת אלא הזמינה הזמנה נפרדת שבגינה שילמה למשיבה את מלוא התמורה. המדובר בקביעות עובדתיות שאין זה מדרכה של ערכאת הערעורים להתערב בהן. ואולם, לטענתה של המשיבה, אף אם ערבה תמ"ש לחובות המערערת, עדיין היה על המערערת לשלם את יתרת החוב בהיותה החייב העיקרי.

(ב)                 לטענת המשיבה עסקינן למעשה בתביעה שטרית ולכן קיימת חזקה שהמשיבה נתנה תמורה מלאה בעבור השיקים ועל המערערים הנטל להוכיח שלא כך הדבר. עוד הוטל על כתפי המערערים הנטל להוכיח את טענת ההגנה שבפיהם שהמשיבה הבטיחה להם  להשיב לידיהם את השיקים. הדעת נותנת שלו סברו המערערים שעל המשיבה להשיב לידיהם את השיקים היו פונים אליה על מנת לקבלם.